זמן סבא-סבתא

אתם מהברי מזל שיש לילד שלכם סבא/סבתא והם מוכנים לעזור, לעשות בייביסיטר, להוציא מהגן, לקחת מחוגים, ובכללי מלאים כוונות טובות אבל... ברגע שמגיע רגע האיסוף, אללייייי, בכי היסטרי, רוצה הביתה, רוצה לאמא רוצה לאבא..בקיצור, הרגשה מבעסת לכל המעורבים בדבר. אם הסיטואציה נשמעת לכם מוכרת, הנה כמה דברים שכדאי לעשות: 1. הכנה מראש -חשוב שהילד ידע מראש, כבר בבוקר, או אפילו יום קודם מי אוסף אותו ואיפה מתוכנן להיות. ילדים אוהבים הפתעות בשקית יומולדת, לא מעבר לזה. 2. פינה אישית- רצוי לארגן מראש פינה או מגירה קבועה של דברים שהילד מחבב בבית של סבאסבתא. נאפשר לו לבחור מהבית בובה חביבה, משחק, חומרי יצירה, משהו שייתן לו הרגשה ביתית מוכרת גם מחוץ לבית. 3. אמירה דיאלקטית שמבטאת אמון ביכולת- למה דיאלקטית? כי מצד אחד אנחנו לא נתעלם מהקושי, מצד שני אנחנו נשדר שאנחנו מאמינים ביכולתו להתמודד. זה יכול להשמע ככה: ''אתה מאד מתגעגע עכשיו הביתה, אבל אני בטוח שתיכף גם תצליח להתגבר'' או ''ברור שאת מאד רוצה עכשיו את אמא, וביחד עם זה, אני בטוחה שעוד מעט תצליחי להתאושש ולהנות גם פה''. 4. טכניקות לויסות רגשי- אני תמיד אומרת שזה הקווסט של החיים. גם אמאבא צריכים לעבוד על זה בבית, וגם סבאסבתא יכולים לתרגל את זה עם הנכד. יש המון המון טכניקות (קרקוע חושי, נשימות וכו' וכל אחד מתחבר למשהו קצת אחר). אני הכי אוהבת את הטכניקות שהילדים ממציאים בעצמם. מכירים את הסיטואציה המדוברת? יש לכם רעיונות נוספים שעובדים? מתמודדים עם קשיים דומים?