משיפוט לצורך (טכניקה של ארנינה קשתן)

מכירים את זה שאתם יוצאים משיחה עם מישהו קרוב—נגיד הילד, הבעל, אמא או החברה—ומסכמים בלב: וואו, איזה מעצבן/אידיוט/נודניק (ולהוסיף כאן עוד “מחמאות” לפי היצירתיות האישית)? ברור שמכירים. מי מאיתנו לא היה שם לפחות פעם ביום... או שעה.. היום אני רוצה להכיר לכם טכניקה קטנה אבל גאונית, שמבוססת על עקרונות של תקשורת לא אלימה—וכן, היא יכולה להציל מערכות יחסים וגם כמה תאי מוח שנשרפים מרוב עצבים. הרעיון פשוט: במקום להיתקע בלופים של מחשבות שליליות (כן, אלה שמתנגנות כמו שיר שלא בחרתם לשמוע), אנחנו מנסים להבין מה באמת קורה שם מתחת לפני השטח—מה אנחנו צריכים. אז איך עושים את זה? קחו דף ועט (כן כן, כמו פעם), והשלימו את המשפטים הבאים: 1. הוא/היא… מעצבן, חסר אחריות, תלותי… (לכו על זה, זה השלב שבו מותר להתלונן ) 2. הלוואי שהוא לא היה… (אותו דבר בדיוק—כן, אנחנו עדיין שם) 3. הלוואי שהוא כן היה… אחראי, עצמאי, עדין, מקשיב… (כל מה שהלב שלכם מבקש). 4. אם הוא היה כזה… הייתי מרגישה… (כאן מתחיל להיות מעניין) עכשיו עצרו רגע. כן, ממש לעצור. תעצמו עיניים ודמיינו שהמשאלה שלכם התגשמה. איך זה מרגיש? יותר רגועים? יותר מובנים? אולי סוף סוף יש שקט נפשי ? התחושה הזו שעולה—זו לא סתם תחושה. זה רמז. זה הכיוון. זה ה-צורך האמיתי שלכם. אז מה הצורך שלי בעצם? נסו להשלים: 5. הצורך שלי ביחסים האלו הוא… הערכה? שיתוף פעולה? קרבה? סדר? או אולי דווקא אוטונומיה? הגשמה עצמית? (ניתן להיעזר ברשימת צרכים של תקשורת מקרבת- גוגל איט) וכאן מגיע הטוויסט בעלילה: ברגע שהצרכים שלכם ברורים, נעשה קל יותר לעבור משפת ה"אתה" המאשימה לשפת ה"אני" שמעודדת שיתוף פעולה. על זה במאמר הבא..