שימוש בשפת ה"אני" (המשך לתרגיל "משיפוט לצורך")
אחרי שהבנו מה באמת הצורך שעומד מאחורי העצבים שלנו מגיע החלק המאתגר באמת—להגיד את זה בלי שזה יישמע כמו פתיח לריב. הנה מדריך קצר איך לעשות את זה נכון.

אני מאמינה שהורות היא מערכת יחסים שדורשת מאיתנו למידה מתמדת והתבוננות כנה וחומלת. השאיפה שלי היא לסייע לכל הורה למצוא את הדרך המדויקת עבורו, כדי להיות ההורה שהוא באמת רוצה להיות.
להיות הורה זה אחד התפקידים המאתגרים בעולם (אם לא ה), הקשיים שאנו נתקלים בהם, הם לא רק בלחם, הם אמיתיים לגמרי, מתסכלים ולפעמים מוציאים אותנו מדעתינו. כמה פעמים אנחנו מגיבים בדרך מסויימת ואח''כ מתחרטים? כמה פעמים אנחנו פועלים בצורה שלא מתיישבת עם העקרונות והערכים שלנו? אגלה לכם משהו. כל אותם קשיים, נפילות, חרטות הן ההזדמנות שלנו ללמוד לעשות אחרת. הזדמנות לגדול, לצמוח ולהתפתח כהורה וכאדם. ועל הדרך, לתת לילדים שלנו מתנה אדירה- אותנו בגרסא היותר טובה שלנו. בעבודתי אני משלבת ידע תיאורטי ומחקרי, יחד עם כלים פרקטיים מעולמות הפסיכולוגיה, החינוך והפילוסופיה. מגוון הגישות מאפשר לי למצוא יחד איתכם את הכלים הכי נכונים עבורכם במסע המשותף שלנו בדרך להיות ההורה שאני רוצה להיות.
השירות מתאים להורים לפעוטות ועד גיל ההתבגרות המוקדם, המתמודדים עם אתגרים בתחום ההסתגלות (כולל רילוקיישן), גבולות, יחסי אחים, ויסות רגשי ועוד.
יש רגעים בהורות שבהם אנחנו פשוט לא יודעים מה לעשות. אנחנו מנסים, משקיעים, חושבים, מתייעצים ולפעמים זה עדיין לא עובד כמו שדמיינו. אני מכירה את הרגעים האלה מקרוב. אני אמא, וגם אני פוגשת ביומיום את האתגרים, התסכולים והשאלות שעולים בתוך הקשר עם הילדים שלי. משם התחילה הדרך שלי להעמיק בלימודי הדרכת הורים בגישת אדלר: מתוך סקרנות אמיתית להבין, לרכוש כלים, לטעות - ולדייק. כפסיכולוגית בהתמחות חינוכית, צברתי ניסיון טיפולי, אבחוני ומערכתי בעבודה עם ילדים, הורים וצוותים חינוכיים. לאורך השנים פגשתי משפחות במגוון רחב של מצבים, מהתמודדויות יומיומיות שמוכרות כמעט לכל הורה, ועד אתגרים רגשיים והתפתחותיים מורכבים יותר. המפגש עם כל אלו לימד אותי להסתכל על התמונה הרחבה - על הילד, על ההורים, וגם על המעגלים השונים המקיפים אותם. אני מאמינה שלא תמיד צריך תהליך ארוך ועמוק כדי ליצור שינוי. לפעמים כמה הבנות מדויקות וכלים פשוטים יכולים לפתוח משהו חדש - להכניס יותר רוגע, יותר בהירות, ויותר חיבור הביתה. אבל אני גם יודעת שלא תמיד זה מספיק. יש מצבים שבהם, למרות כל הרצון והמאמץ, משהו לא זז. לפעמים זה כי הילד שלנו חווה את העולם אחרת (כמו ילדים עם ADHD או רגישות גבוהה). לפעמים יש קושי עמוק יותר שצריך לאבחן או לטפל בו. ולפעמים, זה משהו בנו ההורים שעוצר את התהליך מלקרות ומצריך הבנה מעמיקה יותר. אבל יותר מהכול, חשוב לי להביא מפגש אנושי, בגובה העיניים - כזה שמחבר בין הסתכלות מקצועית לבין החיים עצמם. לא רק ידע וכלים - אלא גם אמפתיה, חמלה, מקום להומור, וכל מה שהופך יחסים לכאלו שאפשר לגדול ולהתפתח בתוכם.
המפגשים מתקיימים אונליין, בנוחות מרחב הבית שלכם. משך כל מפגש הוא כשעה. מפגש ראשון ללא עלות, לצורך היכרות ראשונית ובדיקה שאני הכתובת המתאימה עבורכם. התיאום מתבצע מראש וניתן ליצור עמי קשר בווטסאפ 33626617461+ או במייל talimaoz@gmail.com.
אני מזמינה אותך ליצור עמי קשר לשיחת היכרות ראשונית, כדי שנבדוק יחד אם אני הכתובת הנכונה עבורכם. * במידה ונמצא שלא, אשמח להמליץ לכם על כיווני פעולה אפשריים ואף לחבר עם אנשי מקצוע מתאימים.
אחרי שהבנו מה באמת הצורך שעומד מאחורי העצבים שלנו מגיע החלק המאתגר באמת—להגיד את זה בלי שזה יישמע כמו פתיח לריב. הנה מדריך קצר איך לעשות את זה נכון.
יש רגעים שבהם מישהו קרוב פשוט מצליח לעצבן אותנו בשנייה. במקום להיתקע בלופ של ביקורת, תרגיל קצר יעזור לגלות את הצורך שמאחורי התסכול—ולפתוח פתח לתקשורת טובה יותר.
ויסות רגשי זה קווסט – צריך למצוא את ”כוחות הקסם” שמרגיעים אותך: ציור, חיבוק, נשימה, דיבור עצמי או כל דבר שעוזר להתמודד עם הדרמות של היום. כל אחד מגלה את הדרך שלו.
יש לכם סבא וסבתא זהב ששמחים לעזור באיסוף ובייביסיטר– באמת זכיתם…עד שמגיע רגע האיסוף והילד מתגלגל בבכי ורוצה רק את ההורים. בואו נדבר על כמה דרכים שעוזרות לעצור את הדרמה.
כולנו טועים – גם מול הילדים שלנו. התנצלות נכונה לא רק מרגיעה ומפחיתה כעס, אלא גם מלמדת את הילדים איך לקחת אחריות על טעויות.
לא כל פאזל הוא זמן איכות, ולא כל מסך הוא בזבוז זמן - הסוד הוא להיות שם באמת: בלי טלפון ובלי אג’נדות נסתרות.
טנטרום של ילדים הוא לא בדיוק הרגע לשיחות עומק על רגשות, כשמפרידים בין זמן תגובה לזמן חינוך, אנו לא נגררים למאבקי כוח ומגדילים את הסיכוי לשיתוף פעולה בהמשך.
כשבוחרים קרבות ומשתמשים ב"רמזור", יש פחות ויכוחים… ויותר סיכוי לסיים את היום עם קצת שפיות.
כולנו זורקים את המילה “רגיש” די בקלות, אבל מה זה בכלל אומר? מדובר במי שחווה את העולם על ווליום גבוה במיוחד—קצת מציף, קצת מתיש, אבל גם די מדהים כשיודעים איך לווסת את זה.
בואו ניתן מקום לא רק לאמא ה“אידיאלית” אלא גם לאמא האמיתית—זו שמתעצבנת, לפעמים גם קצת מתחרטת… אבל תוך כדי גם לומדת על עצמה ועל הילדים שלה.
חיזוק אצל בני אדם הוא לא רק “פרס”, אלא דרך עדינה וחכמה לעודד התנהגות, תוך כדי הגברת תחושת השייכות, והמסוגלות של הילד. בואו נגלה איך עושים את זה נכון.
מכירים את זה שהילד מפזר אורז בדיוק כשנגמר לכם הכוח? אז זהו—לא היקום נגדכם, זה פשוט הראש שלכם שמוסיף דרמה; החדשות הטובות: את הפרשנות דווקא אפשר לנקות הרבה יותר מהר.